אלף.בית.

הטלפון מצלצל. על הקו מנכ"ל ישיבת "מעלה אליהו" בתל אביב. אורית, את מוכנה לבוא לפגישה? יש לי אתגר עבורך. אתגר? אז בטח שאני באה. קבענו. הגעתי. הגעתי למרפסת צרה, צפופה ומבולגנת, ובמצב תחזוקה... איך לאמר, לא משהו. המרפסת הזו כבר שימשה כמשרדה של מנהלת המעון. המעון הוא "מעון דפנה" ובו כמאה ילדים דתיים וחילוניים בתל אביב. אני רוצה שתהפכי את המרפסת הזו למשרד נעים, מפנק ומשרה תחושת רוגע. אני רוצה שלמנהלת יהיה מקום מפלט רגוע שיאפשר לה להתנתק כמה דקות ביום ולנוח, שיאפשר לה כמה דקות ביום להיות עם עצמה בתוך אי של שקט. משרת המנהלת היא משרה עמוסה ואינטנסיבית שמגדילה את האתגר- כשהיא תיכנס למשרד במשך היום, המשרד צריך לאפשר לה גם עבודה יעילה, ממוקדת ומדויקת וגם כמה דקות הפוגה ומנוחה. בשלב הראשון שאלתי אותה מה היא רוצה ומדמיינת, איזו אווירה היא רוצה ואילו צבעים היא אוהבת. לפי תשובותיה, הכנתי עבורה שני דפי השראה: דף השראה מס' 1 דף השראה מס' 2 בשני דפי ההשראה היה לי חשוב להתמקד בפלטת צבעים פסטלית בהירה ומרגיעה, עם הצבע הלבן שיתן תחושת נקיות וגודל ולש

אחרי ש הכרתם את החלל הציבורי בדירת הבנות של "ילדים בסיכוי", אתם מוזמנים בשמחה לחלל הפרטי. החלל ובו החדרים הפרטיים של הבנות. ארבעה חדרים שמונה בנות שתי בנות בכל חדר. ישבנו עם כל בת כדי להכיר אותה ולהקשיב לחלומותיה. אני אוהבת טורקיז מרגיע. ואבסטרקטי. אני חולמת על וורוד עתיק. ורומנטי. אני אוהבת סגול. אני רוצה צבעים טבעיים. היה לנו מאוד חשוב להיות קשובות לחלומות של הבנ ות ולהגשים אותם. היה לנו מאוד חשוב לתת לדירה הרגשה ומראה של בית. היה לנו חשוב לתת לכל חדר שפה ייחודית ושונה מכל החדרים האחרים כדי לא ליצור אווירה של פנימיה. רצינו מראה הרמוני, אבל לא תחושה של "סטיות", רצינו להעניק להן תחושת חמימות, הכלה ואם אפשר אז גם... פינוק. ואתם זוכרים שאת כל המטרות הללו אנחנו צריכות להגשים רק באמצעות תרומות? אז... החדר הסגול הוא הגשמת חלום של שתי בנות שמאוד אוהבות סגול ומאוד רצו חדר רך, ביתי ונשי. בעזרת תרומה נהדרת הצלחנו אפילו להחליף בחדר הזה את הפרקט המתקלף שהיה בו קודם. והפרקט בשילוב הוילונות העדינים ושאר פריטי הטקסטיל מעניקים לחדר תחושה רכה וחמימה. פרקט מקסים והרבה

הסיפור של הדירה הזו התחיל כבר לפני כמעט שנתיים. מגזין בית ונוי ועמותת ילדים בסיכוי החליטו לעצב מחדש את כל שלושים הדירות של העמותה. עמותת "ילדים בסיכוי" מקדמת  ילדי פנימיות וילדים חסרי עורף משפחתי, במטרה להעניק להם סיכוי לחיים טובים יותר.  כשהילדים מסיימים את שהותם בפנימיה הם מקבלים  תמיכה וליווי בתוכנית "גשר לעצמאות" שמאפשרת להם מגורים באחת משלושים דירות העמותה ברחבי הארץ. לצורך העיצוב מחדש של כל הדירות, בית ונוי חיפשו מעצבים מתנדבים.  ואני קפצתי על המציאה. אפשר גם לעשות את מה שאני כל כך אוהבת וגם לתרום. אני הולכת על זה. והגעתי לדירת הבנות. פגשתי בנות נהדרות, מיוחדות, שמחות ומלאות אנרגיות.  "את באה לחדש לנו כמו מושיק גלאמין?" "לא, אני באה לחדש לכן כמו אורית לוי....:)..." ישבתי עם כל בת והקשבתי למי שהיא, למה שהיא רוצה, לאווירה שהיא רוצה לייצר, לחלומות שלה. וגם ישבנו ביחד לשמוע מה הן רוצות בביחד שלהן, בחלל הציבורי שלהן. היה חשוב להן חלל שמח ורגוע, נעים, נוח ומפנק. היה חשוב להן שולחן גדול לסעודות שבת משותפות. שלחלקן אלו סעו

להקשיב. להתרכז. לשבת בשקט. גם במערכת חינוך מודרנית זה אתגר. גם עבור לומד עצמאי זה אתגר. הילדים שלנו, וגם אנחנו, נדרשים לעמוד באתגר הזה באופן יומיומי. הראשון לספמטבר מתקרב. ואיתו השמחה, ההתרגשות, החששות... שלנו, של ילדינו, ושל חלק מילדינו יותר מהאחרים. בחרתי, לעזור לכם להתמודד עם האתגר. לכן, בחרתי לעסוק באתגר הקשב והריכוז. נעסוק בנושא זה בהיבט האישי והמקצועי וגם בהיבט העיצובי. ואתם כבר יודעים שיש קשר הדוק בין השניים. אני שמחה לארח בבלוג את אורלי אליאור עזרא, שכנתי וחברתי היקרה שתספר לנו את סיפור חייה ותתן לנו, כהורים, עצות להתמודדות עם אתגר הקשב והריכוז של ילדינו. והאמת? תמשיכו לקרוא בכל מקרה, העצות הללו נכונות לכל הורה ולכל ילד. אורלי יקרה, ברוכה הבאה. מתי נתקלת לראשונה בנושא אתגר הקשב והריכוז? שמי אורלי אליאור עזרא נשואה ואימא לשלושה בנים מאותגרי קשב וריכוז. לפני כעשרים שנה בני הבכור עבר אבחון פסיכודידקטי במסגרת בית הספר וכשישבתי מול הפסיכולוגית ושמעתי לראשונה את המושגים: הפרעות קשב, ריטלין, לקויות למידה, הוראה מתקנת, אבחון נוירולוגי, טיפול תרופתי....  הייתי בשוק. מה זה???  פרצתי

"אורית , את יכולה לייעץ לי איזו ספה לקנות ?" "אין לי מושג איזה ריפוד לבחור שגם יישאר יפה לאורך זמן" . "קנינו ספה לפני שנתיים והיא כבר נראית נורא" . "אני רוצה שהבית שלי יהיה בית מאפשר , שהילדים ירגישו משוחררים , ובגלל זה הספה נראית כמו שהיא נראית" . "אורית, יש לך רעיון איך להסתיר את הכתמים ?" מוכר לכם? אני בטוחה שכן . הרצון לאפשר לילדים שחרור מתנגש לפעמים עם הרצון ליצור בית נעים ואסתטי . אנחנו מוצאים את עצמנו נלחצים כשהילדים אוכלים על הספה או קופצים על הספה  או מוצאים את עצמנו מוותרים על ספה נעימה ויפה בסלון . ואף אחת מהאפשרויות לא נעימה לנו .  אנחנו לא רוצים להלחיץ את הילדים ולא רוצים לגור בסלון מוזנח . ולא . כיסוי ספה הוא לא אופציה . יש פתרונות. בדים דוחי כתמים , בדים קלי ניגוב . לא תמיד פתרונות מושלמים . אבל חיים איתם בשלום . יש מי שלא מספיק לה רק לחיות בשלום עם הלא מושלם .  יש מי שרוצה שהלא מושלם יהפוך למושלם . ויש מי שהצליחה להפוך את הלימון ללימונדה ואת הכתמים לעיצוב . ואני מדברת על אירנה ארצי . בחו